עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי, אני StoriesGirls ואני עוסקת בכתיבה כבר מגיל 8, כיום אני בת 13, מתל אביב.
למדתי מחשבים במשך 4 שנים.
אני מפרסמת פה את הסיפורים שלי במטרה לקבל ביקורות ולהשתפר♥
חברים
שקדהבלוג של עמיתMeshicosmicBFFע.ז
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
ערפדית תיכוניסטית - 5 ואחרון
27/09/2013 11:21
StoriesGirls
סיפורים, ערפדית תיכוניסטית
ערפדית תיכוניסטית פרק 5 אחרון

אז נופר ניגשה אלי ואמרה: "שמעתי על מה הן צוחקות עליך. באתי לספר לך. הן אומרות שאת מתנהגת כמו משהי מעולם אחר" יצאתי מהכיתה בכעס ובחשש. לאן ברחתי? למקום הסודי שלי מאחורי העצים. טילפנתי לאמא. :"אאממאא!!!! אני חושבת שהבנות בכיתה גילו את הערפדים!"
"תקשיבי מתוקה שלי, תגידי למורה שאת לא מרגישה טוב ותחזרי הביתה. אם זה עיניין רציני את עוברת בית ספר!" "אבל אמא, צריך ליווי מבוגר" "אז אני אבוא. תלכי להגיד למורה שכואב לך הראש." "כן אמא!" אמרתי בקול מודאג בריצה לחדר המורים.  גילה, המורה של כיתות יב' יצאה מחדר מורים. ביקשתי את יעל, המחנכת שלי. היא אמרה שהיא עסוקה. 
היא לא הגיבה. ניזכרתי שביום הראשון של כיתה ט' השארתי שם גלשן זמן. רצתי למקום. אך ראיתי שהוא לא היה שם. וניזכרתי, בנים מכיתה יב' שברו אותו. פינו אותו משם למרות שלא ידעו מה זה. ולכן לא יכולתי לטוס הביתה. היה צלצול. רצתי לכיתה. התיישבתי, הכנסתי את האייפון לתיק וסידרתי את השולחן. נופר באה, לשאול האם אני בסדר,  ו"המלכה" , אומרת:" נופר, מה את מדברת עם החייזרית הזו?". לא ידעתי מה לעשות ובכיתי. היה שיעור, המורה עמדה להכנס, ולא יכולתי לברוח כמו קודם. כבר באמת כאב לי הראש, בלי שום קשר למה שאמא אמרה לי להגיד. לא שתיתי דם כמה שעות. זה כמו שאתם לא שותים מים כמה שעות. אז יצא שאמרתי למורה את האמת (בקשר לכאב הראש לא בקשר לזה שאני ערפדית!) ואמרתי לאמא שהיא יכולה לבוא. אמא באה. היא שכחה להסתיר את הניבים! לא ידעתי מה לעשות. חשבתי. זה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו... דן התפרץ ואמר:"מה זה הניבים האלו, מה היא , ערפדית?" וכולם צחקו. אמא באה להגיד משהו אך עם המרפק שלי נתתי מכה חלשה במרפק שלה, והיא לא שתקה. אמרתי שיש לה בעיה בניבים שהם גדולים מידי... ודי נראה לי שהם האמינו. 
חזרנו הביתה. הסברתי לה, שאני חושבת שיכול להיות שהן אמרו את זה רק בשביל להעליב אותי, ולא בגלל שהן ראו את הניבים או שאני שותה דם.

ופה עצרתי את הסיפור... מעכשיו אפרסם סיפורים חדשים!!
7 תגובות
ערפדית תיכוניסטית - 4
26/09/2013 18:57
StoriesGirls
סיפורים, ערפדית תיכוניסטית
ערפדית תיכונסטית פרק 4

התכוננתי לשינה, שתיתי כוס דם אנוש חמה. נירדמתי. בחלום באה אלי פיית פרפרים שהודיעה לי הודעה חשובה: תומר גילה שאני ערפדית, והוא רוצה לשלוח את הסיפור לעיתון ולחדשות. ועכשיו, אם אני לא אעשה משהו, יגלו את הערפדים, והערפדים יכניסו אותי לכלא למאסר עולם על גילוי הסוד הגדול. מה לעשות לכול הערפדים והרוחות, כרגע בחלומות שלי (או אולי הסיוטים) המצב קשה! עליתי לעליית הגג, אני תמיד הולכת לשם כשאני לחוצה (גם במציאות וגם בחלומות וגם בסיוטים) . פתאום ראיתי גלשן זמן גדול במיוחד, אז התבוננתי בו. פתאום הבחנתי שהוא לא רק גדול יותר, הוא גם מתקדם יותר. יש בו אפשרות באמת לנסוע בזמן! עליתי עליו, חזרתי אחורה בזמן, ומנעתי מתומר לגלות. אני יודעת שהיה אמור לקרות החלק הטוב, אבל פתאום אמא העירה אותי. "יש בית ספר מתוקה. תאכלי קורנפלנקס עם דם ותצאי" . לכם יש את הנוזל הלבן המוזר הזה עם קורנפלנקס שלכם, אך לנו הערפדים יש קורנפלנקס עם דם. (אני אומרת לכם, זה פשוט טעים יותר!!!!) הלכתי לבית הספר. ושוב, כרגיל. נועה המקובלת צוחקת עלי עם החברות שלה, או ליתר דיוק המעריצות שלה. נופר נגשה אלי ואמרה: מה נופר אמרה? את זה תדעו בפרק הבא...

סיפור מ2011.. תמיד נחמד להעלות סיפורים מההתחלה :) בקרוב סיפור חדש!
6 תגובות
ערפדית תיכוניסטית - 3
25/09/2013 19:18
StoriesGirls
סיפורים, ערפדית תיכוניסטית
ערפדית תיכוניסטית פרק 3

אני ונופר הלכנו לקניון. לפתע ראיתי את נועה מרחוק,  אז ברחנו כדי לא לקבל עוד כמה העלבות. למרות זאת היה די כיף . חזרתי הביתה. חיפשתי קצת דם במקרר, אך מסתבר שאמא שתתה הכל... אני מאמינה שאתם לא יודעים איפה קונים דם, נכון? אז בשביל זה צריך לטוס לסופר "ערפדיוס", שנמצא בעולם הערפדים. שם יש את הדם הכי איכותי וטרי. הישר מסוגים שונים של בעלי חיים: תרנגולות, בני האנוש, עירבוביה (סוגים שונים של דם שעירבבו) .אני הכי אוהבת את הדם של בני האנוש. הכנתי את גלשן הזמן, איתו נוסעים מעולם לעולם, ויצאתי לדרך. הבאתי 5 בקבוקי דם אנוש, 2 עירבוביה, ובקבוק אחד של תרנגולות. התיישבתי מול הטלוויזיה, שתתי שני בקבוקי דם אנוש, (כי ליד בני האנוש אסור לשתות דם, רק מים. ולערפדים מים זה לא בריא) כי לא שתתי דם מאז אתמול, טחנתי פוקפודום ( פוקפורן של ערפדים. פוקפורן כמו שלכם אבל ספוג בדם - בקיצור תירס יבש שחיממו עד שהוא התפוצץ ושמו אותו בדם למשך 21 שעות) וראיתי את התוכנית האהובה עלי, "הערפדיות" ואז הלכתי לישון... ואת החלום המאוד מוזר, אספר לכם בפרק הבא...

הפרק הזה באמת חסר רעיון ומטרה אבל הוא יצא קצת מצחיק. אני מזכירה שזה סיפור ישן וכרגע אני כותבת סיפור חדש והרבה יותר טוב!
8 תגובות
ערפדית תיכוניסטית - 2
25/09/2013 18:01
StoriesGirls
סיפורים, ערפדית תיכוניסטית
 ערפדית תיכוניסטית - פרק 2

נכנסתי לכיתה והתנגשתי עם נועה, מלכת הכיתה. נועה היא מהבנות שרק מנסות לצעוק על אחרים כמה שיותר. "תגידי לי, מה יש לך?!?!" היא צווחת, שכל השכבה תשמע.היא מסתובבת סיבוב של 180 מעלות בבת אחת והולכת לחברות שלה. הן צוחקות עלי - תמיד. אבל הפעם - כמעט בכיתי. מה יש להן? שהן לא יסתובבו וזה, אבל בלי קללות העולם היה יותר נעים... אבל מה אפשר לעשות? ככה זה החיים.... 
אני מתיישבת במקום שלי עם דמעות, בוכה בשקט, ופתאום נופר, הילדה הכי נחמדה (אלי בכל אופן) בשכבה, ניגשת אלי. "שיר, את בסדר?" אני לא עניתי. כאילו לא היה שם אף אחד. "שיר, תשכחי מהן. הן סתם רעות. זה באמת עודד אותי. קמתי מהכיסה. הסתכלתי לה בעיניים כמה שניות, וכך גם היא. אמרתי לה "תודה" ושאלתי האם היא רוצה לבוא איתי לארומה (גם ערפדיות צריכות לבלות קצת לא?) . היא ענתה בחיוב. כמה נעים כשיש משהו שנחמד אליך בין כל המקובלות האלה... המשך יבוא.. מה יקרה לשירן בקניון?


אני ממש שמחתי לקבל תגובות :) תודה. אני מקווה שגם פה תגיבו ותזכרו שזה רק הסיפור השני שכתבתי בחיים שלי... את הראשון איבדתי.. היום אני יותר טובה.
9 תגובות
ערפדית תיכוניסטית - 1
25/09/2013 17:47
StoriesGirls
סיפורים, ערפדית תיכוניסטית
ערפדית תיכוניסטית - פרק 1

"היי שיר", אומר לי תומר. תומר לא יודע שאני ערפדית. בעצם, אף אחד לא יודע.
כשהייתי בת 4, אמא שלי הלכה לקנות חלב. הייתי לבד בבית. (אבא שלי נפטר כשהייתי בת שנה ועכשיו אני ילדה יחידה) פחדתי פחד מוות. ישבתי על המיטה מתחת לשמיכה ורעדתי מפחד. לפתע שמעתי את דלת הבית נפתחת. באמת שחשבתי שזאת אמא, ורצתי לכיוון הדלת וצרחתי "אמא!!!!!!!!!" . אך פתאום התנגשתי בערפד גבוה קומה. לידו עמדה ערפדית שהוציאה שק מהתיק המוזר שלהם. הוא היה שחור וגדול מאוד, ובצדו היה בקבוק כמו של המים שלנו, אך במקום שיהיו בו מים, היה בו נוזל אדום חזק. דם. הם הכניסו אותי לשק וחטפו אותי. מאז לא ראיתי את אמא או את הבית. אך שני הערפדים האלה דואגים לי מאוד, ואני מאוד חשובה להם. ועכשיו כשעברו 11 שנים, אני כבר קוראת להם אמא ואבא. "אמא" עוזרת לי ללמוד למבחנים, ו"אבא" כל שבת לוקח אותי לרכיבה על אופנים. (בגלל שאם ערפדים שמנים הם לא יכולים להסתיר את הניבים) אבל אנחנו גם נהנים מאוד. אז תומר (החבר שלי) הציע לי לבוא אליו הביתה בשבת. ברור שאני אסרב. כל גרם שאני עלולה להעלות יכול לחשוף את הניבים הגדולים שלי. "אני מצטערת תומר, אך אני הולכת עם אבא שלי לכיבה על האופנים. אסור לי להבריז לו." אמרתי והסתובבתי, במטרה לחזור לכיתה. המשך יבוא....

9 תגובות
פוסט ראשון - הקדמה!
25/09/2013 17:39
StoriesGirls
היי!
אני ממש שמחה שנכנסתם לבלוג שלי!
אני בת 12 מתל אביב (כיתה ז) ואני ממש אוהבת לכתוב, והחלטתי לפתוח לכך בלוג.
אני אפרסם קודם 5 פרקים של סיפור שכתבתי בכיתה ד ואז אתחיל לפרסם סיפורים מעכשיו.
קריאה מהנה, ואני אשמח לקבל רעיונות לסיפורים פה בתגובות!
תודה :)
16 תגובות